הנשק הסודי של היטלר – האונבאו

14 דֵצֶמבֶּר 1944 שָׁנָה – כך כותב העיתון "ניו יורק טיימס" באחת הכתבות: “כדור מעופף מסתורי הוא הנשק החדש של גרמניה.”

“מפקדת כוחות המשלוח של בעלות הברית, 13 דֵצֶמבֶּר 1944 שָׁנָה – הנשק הגרמני החדש יעשה רושם מפחיד בחזית המזרחית – הדיווח של היום. טייס חיל האוויר האמריקאי דיווח, שבמהלך טיסת סיור הבחין בכסף, חפצים עגולים בשמיים הגרמניים. הכדורים היו במקבץ או נעו מעצמם. היו רגעים, כשהם הפכו לשקופים…”.

אירוע דומה (והיו די הרבה כאלה) דווח על ידי טייס ותיק מ 415 טייסת תעופה לילה.

הוא היה אז במשימת סיור מעל הגנאו. היה 22 דֵצֶמבֶּר 1944 שָׁנָה, זְמַן 6 מים. בזמן שהוא עף גבוה 1000 תפסיק, הטייס ומפעיל המכ"ם הבחינו בשני עצמים מאחורי זנבו של המטוס. חפצים מסתוריים זהרו בכתום ומדי פעם התקרבו למטוס. הטייס נכנס לחבית חדה, החפצים בכל זאת עפו ממש מאחוריו. במשך שתי דקות התגנבו הרכבים המסתוריים מאחורי הטייס, כתוצאה מכך, הוא נאלץ לבצע תמרוני הגנה קלאסיים, כשלפתע הם נעלמו…

מסביר את המצב, שהתרחש היה בעיה אמיתית עבור הצבא. באף אחד מהמקרים לא תקפו הטייסים חפצים אלו, וגם לא הותקפו על ידם. הם נקראו “פו פייטרס”. עד כה (רשמית) אירועים אלה לא הוסברו בשום אופן. אבל זה היה בטוח, שזו לא הייתה טכנולוגיה של בעלות הברית – וזו הייתה אחת הבעיות החמורות ביותר עבור המפקדים.

בבא 10 La T, כאשר בדיוני ניצחה לעתים קרובות יותר את המציאות, הישגי הטכנולוגיה הגרמנית התאדו. היום אנחנו יכולים להסיק, כי חפצים מסתוריים בשמיים, הוא חידוד של הטכנולוגיה המתקדמת של כלי רכב נגד כבידה, שנשכחה בכוונה לאחר מלחמת העולם השנייה.

שנה אחר שנה, החיפוש אחר האמת היה דבר תובעני יותר ויותר. השפעה פשיסטית (אז עדיין) סופרי מדע בדיוני היו חזקים מספיק, כדי שהאמת תוכל בקלות לטשטש עם השקר, והמציאות נעשתה קשה יותר ויותר לאמת. הפרדת האמת מהקודמת 50 שנים מהמצאות של סופרים, זה דבר, דבר שדרש קורבנות רבים.

אחד האנשים, שעבד על עיצובי צלחות מעופפות במהלך המלחמה היה קפטן לופטוואפה, מעצב המטוסים רודולף שריבר. W 1950 שנה שהוא הכריז, שהוא עבד ליד פראג בצוות קטן, שמטרתו הייתה לפתח סוג חדש של צלחת מעופפת.

מידע זה הופיע לראשונה בתקשורת בעיתון “המראה” ז 30 מותג 1950 שנה בכתבה “שילוב של תחתית-פלייר”.

“… רודולף סקריוונר, מי טוען, שמהנדסים מרחבי העולם חוקרים צלחות מעופפות מאז תחילת שנות ה-40, מתכנן לבנות מכונה כזו עבור ארצות הברית 6 לַעֲשׂוֹת 9 חודשים. 40-מוסיף בוגר הקיץ של אוניברסיטת פראג, שהוא עשה עותק של תיעוד המכונה, שהוא מכנה דיסק מעופף. הוא הצליח לפני נפילת גרמניה, כי מאוחר יותר ניתן היה להחרים את המסמכים. טוען, שהמכונה יכולה להאיץ למהירות קרובה 2600 מיילים לשעה…”

חלק מהחומרים של רודולף הגיעו לתקשורת. על המסמכים היו ציורים של צלחות מעופפות ענקיות, כמו גם סדרה שלמה של תיעוד טכני, שלמרבה הצער לא היו שלמים. שריבר מת בסוף שנות ה-50.

החוקר ביל רוז על המקרה גילה, ששריבר עבד עם מדענים אחרים, גם קלאוס הברמוהל וגם ג'וזפה בלוזו (מהנדס איטלקי), וגם עם ד"ר וולטר מיתה. המחקר של רוז הראה, שמיטה היה מנהל תוכנית כלי הכבידה בשני מרכזים מחוץ לפראג. אנחנו יודעים קצת יותר על. העבודה של וולטר, עם זאת, איננו יודעים את המידע המדויק על. ורנהרה פון בראונה, שהיה מ 1933 שנה כצלם שלו.

עכשיו אנחנו בטוחים, שלפחות אחד מהמדענים, שהיה, בין היתר. ויקטור שאוברגר היה מעורב בייצור של דיסקים מעופפים. הוא הגיע לפראג בשנה 1945 – כפי ששריבר הודה. הניסויים הראשוניים שלו היו קשורים לריחוף. נולד ב 1885 שָׁנָה, שאוברגר התעניין במיוחד בטבע. בתחילה כמורה מצטיין, מאוחר יותר, כחוקר, הוא למד בעצמו את המנגנון הטבעי של חילופי אנרגיה על פני כדור הארץ.

הוא טען, זֶה “הטכנולוגיה הנוכחית משתמשת בתופעות רעות. זה מבוסס על אנטרופיה – תְנוּעָה, המשמש את הטבע לפירוק חומר דחוס. ועדיין… הטבע משתמש בסוג אחר לגמרי של תופעה לצמיחה. הטכנולוגיה הרווחת מבוססת פיצוץ – שריפת דלק ופיצול אטומים – ממלא את העולם בהתפשטות, אנרגיה יוצרת חום, שהוא מזיק.”

שאוברגר האמין, שניתן להחליף את ייצור האנרגיה הנוכחי בתהליך הפוך לזה, שמתקיים כעת, זה, שהטבע משתמש בהם. הוא היה מתנגד למפעל ההידרואלקטרי: “כאשר מים בלחץ זורמים דרך טורבינות, rezultatem jest ‘martwa woda'”. לכן, הוא תכנן גרסה מיוחדת של טורבינות היניקה, איזה “הם מחייה” מים.

מָקוֹר:HOTNEWS.pl